גמרא
פירוש
וּרְמִינְהוּ [א]עַל מְנָת שֶׁהַמַּתָּנוֹת שֶׁלִּי נוֹתֵן לְכׇל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה.
עַל מְנָת אַחוּץ קָא רָמֵית חוּץ שִׁיּוּרָא עַל מְנָת לָאו שִׁיּוּרָא.
וּרְמִינְהוּ עַל מְנָת שֶׁהַמַּתָּנוֹת שֶׁלִּי הַמַּתָּנוֹת שֶׁלּוֹ בְּהָא פְּלִיגִי מָר סָבַר עַל מְנָת שִׁיּוּרָא הוּא וּמָר סָבַר עַל מְנָת לָאו שִׁיּוּרָא הוּא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
[א] רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״א
טור יורה דעה ס״א:כ״ט
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:כ״ט
טור יורה דעה ס״א:כ״ט
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:כ״ט
א רמב״ם הלכות גזילה ואבידה ה׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ג
טור חושן משפט שס״א:ה׳-ו׳
שולחן ערוך חושן משפט שס״א:ה׳-ו׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ג
טור חושן משפט שס״א:ה׳-ו׳
שולחן ערוך חושן משפט שס״א:ה׳-ו׳
ב רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ד
טור יורה דעה ס״א:ל״א
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ל״א
טור יורה דעה ס״א:ל״א
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ל״א
ג רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ג
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ל״ג
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ל״ג
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ל״ג
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ל״ג
יב. גר שנתגייר והיתה לו פרה, נשחטה עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור, לפי שהמתנות הללו אין בהן משום קדושה, אלא הרי הן כשאר ממונו שלכהן, וראוי לומר על הספק שלהן המוציא מחבירו עליו להביא הראייה.
יג. אבל ספק לקט הרי הוא כלקט, לפי שהקמה בחזקת חיוב לקט ושכחה עומדת, וספיקה להחמיר, ואינה דומה לבהמת הגוי שהיתה בחזקת פטור. וכן בחלה ספיקה להחמיר, לפי שאסורה לזרים, והאיסור ספיקו להחמיר.
יד. כהן שמכר בהמה לישראל חוץ מן המתנות, פטור ישראל מן המתנות, שהרי הכהן שיירם לעצמו. וכן אם אמר על מנת שהמתנות שלי, שהוא לשון תנאי, הרי המתנות שלכהן המוכר.
טו. כהן, שהיה תלמיד חכם עני בשכונתו, מזכה לו המתנות ואפילו עד שלא באו לידו, והוא שהיו לו אוהבים שרגילין לתת לו מתנותיהן תמיד, ולפיכך מזכה בהן לחבירו כמי שבאו לידו. ואם היה תלמיד חכם עשיר שאיפשר לו לקנותם, לא יטלם מן הכהן, בשביל שהכהן בוש ממנו.
טז. כהן וגוי שמכרו בהמתן לישראל לשחוט, חייב במתנות. נשחטה ברשותן ואחר כך מכרוה לו, פטור מן המתנות. ישראל שמכר בהמתו לכהן לשחוט, פטור מן המתנות. נשחטה ברשותו ואחר כך מכרה לו, חייב במתנות, וזה מבואר בתוספתא.
יז. השוחט לרפואה או לאכילת גוים ולאכילת כלבים חייב במתנות, וגם זה בתוספתא.
יח. מתנות כהונה אינן נאכלין אלא צלי ובחרדל, שנ׳ בהן למשחה, לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלין. ואם היה מתאוה לאוכלן שלוקין או מבושלין רשאי, כמו שביאר מז״ה. ואם רצה למוכרן, מוכרן אפילו לגוי, כמו שמבואר בתוספתא.
[דף קלב.]
יט. בכור שנתערב במאה, בזמן שמאה שוחטין את כולן, פוטרין את כולן, שכל אחד אומר שלי הוא הבכור, והבכור פטור מן המתנות, והמוציא מחברו עליו הראייה. אחד שוחט את כולן, פוטרין לו אחד משום הבכור, והשאר כולן חייבין במתנות.
כ. במה דברים אמורים, כשניתן בכור זה לכהן, והכהן מכרו לישראל לאחר שהומם, אבל אם היה בכור זה ביד בעליו, שעדיין לא ניתן לכהן, ונתערב, אע״פ שמאה שוחטין את כולן, כולן חייבין במתנות, שהכהן בא עליו משני צדדין ואומר לו, אם זה בכור, הרי כולו שלי, ואם אינו בכור, המתנות שלי.
[דף קל:]
כא. המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור, לפי שהוא ממון שאין לו תובע ידוע, וכן בשאר מתנות כהונה. ואם מכרן חייב, לפי שדמיהן עומדין במקום המתנות, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ג׳.
כב. הרי שאנסו בית המלך גורנו, אם בחובו, חייב ליתן מעשרותיהן, שהרי הוא כאילו מכר גורנו, ואם באנפירות אנסו, פטור מלעשר.
כג. נתן המתנות לכהן, אע״פ שנתנם לו עד שלא הורמו, כגון שנתן לו בהמתו לזכות במתנות, ואחר כך שחט בהמתו ואכל את המתנות או שהזיקן, הרי זה יכול הכהן לכופו בבית דין ולהוציא ממנו המתנות, שכבר זכה בהן עד שלא הורמו, ואע״פ שלא הורמו הרי הן כמי שהורמו.
[קלב.]
כד. האומר לטבח מכור לי בני מעיה שלפרה זו, והיתה הקיבה ביניהם, נותנה לכהן ואינו מנכה לו הטבח מן הדמים, שאומר לו לא מכרתי לך אלא הראויין.
כה. לקח הימנו במשקל, נותנה הלוקח לכהן, ומנכה לו הטבח דמי הקיבה ששקל לו, ואין דינו שלכהן עם הטבח אלא עם הלוקח.
כו. בד״א, ששקל הוא לעצמו, אבל שקל לו הטבח, יד הכהן על העליונה, רוצה נוטל המתנות מן הלוקח, והלוקח חוזר ולוקח דמיו מן הטבח, כמו שביארנו, ואם רצה נוטל הדמים מן הטבח, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ג׳.מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הריא"ז, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
יג. אבל ספק לקט הרי הוא כלקט, לפי שהקמה בחזקת חיוב לקט ושכחה עומדת, וספיקה להחמיר, ואינה דומה לבהמת הגוי שהיתה בחזקת פטור. וכן בחלה ספיקה להחמיר, לפי שאסורה לזרים, והאיסור ספיקו להחמיר.
יד. כהן שמכר בהמה לישראל חוץ מן המתנות, פטור ישראל מן המתנות, שהרי הכהן שיירם לעצמו. וכן אם אמר על מנת שהמתנות שלי, שהוא לשון תנאי, הרי המתנות שלכהן המוכר.
טו. כהן, שהיה תלמיד חכם עני בשכונתו, מזכה לו המתנות ואפילו עד שלא באו לידו, והוא שהיו לו אוהבים שרגילין לתת לו מתנותיהן תמיד, ולפיכך מזכה בהן לחבירו כמי שבאו לידו. ואם היה תלמיד חכם עשיר שאיפשר לו לקנותם, לא יטלם מן הכהן, בשביל שהכהן בוש ממנו.
טז. כהן וגוי שמכרו בהמתן לישראל לשחוט, חייב במתנות. נשחטה ברשותן ואחר כך מכרוה לו, פטור מן המתנות. ישראל שמכר בהמתו לכהן לשחוט, פטור מן המתנות. נשחטה ברשותו ואחר כך מכרה לו, חייב במתנות, וזה מבואר בתוספתא.
יז. השוחט לרפואה או לאכילת גוים ולאכילת כלבים חייב במתנות, וגם זה בתוספתא.
יח. מתנות כהונה אינן נאכלין אלא צלי ובחרדל, שנ׳ בהן למשחה, לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלין. ואם היה מתאוה לאוכלן שלוקין או מבושלין רשאי, כמו שביאר מז״ה. ואם רצה למוכרן, מוכרן אפילו לגוי, כמו שמבואר בתוספתא.
[דף קלב.]
יט. בכור שנתערב במאה, בזמן שמאה שוחטין את כולן, פוטרין את כולן, שכל אחד אומר שלי הוא הבכור, והבכור פטור מן המתנות, והמוציא מחברו עליו הראייה. אחד שוחט את כולן, פוטרין לו אחד משום הבכור, והשאר כולן חייבין במתנות.
כ. במה דברים אמורים, כשניתן בכור זה לכהן, והכהן מכרו לישראל לאחר שהומם, אבל אם היה בכור זה ביד בעליו, שעדיין לא ניתן לכהן, ונתערב, אע״פ שמאה שוחטין את כולן, כולן חייבין במתנות, שהכהן בא עליו משני צדדין ואומר לו, אם זה בכור, הרי כולו שלי, ואם אינו בכור, המתנות שלי.
[דף קל:]
כא. המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור, לפי שהוא ממון שאין לו תובע ידוע, וכן בשאר מתנות כהונה. ואם מכרן חייב, לפי שדמיהן עומדין במקום המתנות, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ג׳.
כב. הרי שאנסו בית המלך גורנו, אם בחובו, חייב ליתן מעשרותיהן, שהרי הוא כאילו מכר גורנו, ואם באנפירות אנסו, פטור מלעשר.
כג. נתן המתנות לכהן, אע״פ שנתנם לו עד שלא הורמו, כגון שנתן לו בהמתו לזכות במתנות, ואחר כך שחט בהמתו ואכל את המתנות או שהזיקן, הרי זה יכול הכהן לכופו בבית דין ולהוציא ממנו המתנות, שכבר זכה בהן עד שלא הורמו, ואע״פ שלא הורמו הרי הן כמי שהורמו.
[קלב.]
כד. האומר לטבח מכור לי בני מעיה שלפרה זו, והיתה הקיבה ביניהם, נותנה לכהן ואינו מנכה לו הטבח מן הדמים, שאומר לו לא מכרתי לך אלא הראויין.
כה. לקח הימנו במשקל, נותנה הלוקח לכהן, ומנכה לו הטבח דמי הקיבה ששקל לו, ואין דינו שלכהן עם הטבח אלא עם הלוקח.
כו. בד״א, ששקל הוא לעצמו, אבל שקל לו הטבח, יד הכהן על העליונה, רוצה נוטל המתנות מן הלוקח, והלוקח חוזר ולוקח דמיו מן הטבח, כמו שביארנו, ואם רצה נוטל הדמים מן הטבח, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ג׳.מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הריא"ז, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
הערות
Gemara
Peirush